עבודה מהבית הופכת ליותר ויותר נפוצה - עוסקים עצמאים רבים מנהלים את העסק שלהם מהבית, ולא ממשרד נפרד. השאלה שחוזרת על עצמה במקרה כזה היא אילו הוצאות בית אפשר בכלל להכיר בהן כהוצאה עסקית.
העיקרון הבסיסי שחל כאן דומה לעיקרון שחל על כל הוצאה "מעורבת" אחרת - כלומר הוצאה שמשמשת גם את הצד העסקי וגם את הצד הפרטי של החיים, כמו טלפון נייד או רכב. במקרה של עבודה מהבית, ההוצאות הרלוונטיות הן בדרך כלל חלק יחסי מהוצאות הבית הכלליות - למשל חשמל, ארנונה, ועד בית, ואינטרנט - ולא ההוצאה כולה. הרעיון הוא לזהות את החלק שבאמת משמש את הפעילות העסקית (למשל, לפי שטח החדר ששימש כמשרד ביחס לשטח הכולל של הדירה, או לפי מספר שעות השימוש), ולהכיר רק בחלק היחסי הזה כהוצאה מוכרת.
חשוב להדגיש: אין כאן "אחוז אחיד" שמתאים לכל מקרה - היחס הנכון תלוי בנסיבות הספציפיות של כל בית ועסק, ולכן זו נקודה שכדאי לבדוק ולתעד באופן פרטני, ולא להעתיק כלל אצבע ממקור כללי. תיעוד סדור - למשל חישוב פשוט של שטח חדר העבודה מתוך שטח הדירה הכולל, שנשמר לצורך הצגה עתידית - עדיף על הערכה סתמית.
כמו בכל הוצאה מעורבת אחרת, ההיגיון הזה חל גם על עוסק פטור וגם על עוסק מורשה, אבל המשמעות שונה מעט בין השניים: אצל עוסק מורשה, החלק היחסי העסקי רלוונטי גם לקיזוז מעמ תשומות (ולא רק להכרה בהוצאה לצורך מס הכנסה), כך שיש כאן שתי שכבות - הכרה בהוצאה עצמה, וקיזוז המעמ שעליה, ושתיהן מוגבלות לאותו חלק יחסי עסקי.
מכיוון שמדובר בתחום שבו קל להגזים (למשל לנסות "להכניס" חלק גדול מדי מהוצאות הבית כהוצאה עסקית) וגם קל לפספס הוצאה שבאמת מגיעה, כדאי במקרה של עבודה מהבית להתייעץ ספציפית עם רואה חשבון על היחס הסביר להכרה, ולא להסתמך רק על הרגשה או על מה ש"שמעתי שעושים".