הון חוזר הוא ההפרש בין הנכסים השוטפים של החברה (מזומן, לקוחות שטרם שילמו, מלאי) לבין ההתחייבויות השוטפות שלה (ספקים, אשראי לזמן קצר, תשלומים לרשויות שממתינים). שני הצדדים הללו מופיעים במאזן החברה, וההפרש ביניהם מלמד כמה "כרית" יש לחברה כדי לעמוד בהתחייבויות הקרובות שלה בלי להזדקק למימון חיצוני דחוף.
חברה יכולה להיות רווחית לגמרי בדוח רווח והפסד ועדיין לסבול מהון חוזר דחוק - בדיוק אותה תופעה שדוח תזרים המזומנים חושף: רווח חשבונאי חיובי, אך כסף רב "תקוע" בחשבוניות לקוחות שטרם נגבו או במלאי שנרכש אך עוד לא נמכר. במקרה כזה, למרות הרווחיות, לחברה עלול להיות קשה לשלם לספקים בזמן, לעמוד במקדמות המס החודשיות, או לשלם משכורות.
ניהול הון חוזר משמעו בעצם לתת את הדעת, באופן שוטף, לשלושה צירים: כמה זמן לוקח ללקוחות לשלם (ימי אשראי לקוחות), כמה זמן מלאי "יושב" לפני שהוא נמכר, וכמה זמן החברה עצמה מקבלת מהספקים שלה כדי לשלם. חברה שמקצרת את זמן הגבייה מלקוחות, שומרת על רמות מלאי סבירות ומנצלת בחוכמה את תנאי האשראי מול הספקים - משפרת את מצב ההון החוזר שלה בלי בהכרח לשנות דבר ברווחיות עצמה.
מכיוון שההון החוזר משפיע ישירות על היכולת לעמוד בהתחייבויות שוטפות - כולל מקדמות מס חברות, דיווחי מע"מ ותשלומי שכר שחוזרים על עצמם מדי חודש - מעקב סדיר אחריו, לצד דוח תזרים מזומנים מעודכן, הוא כלי ניהולי חשוב לא פחות ממעקב אחרי הרווחיות. עסק שמזהה מגמת הידרדרות בהון החוזר שלו מבעוד מועד יכול לפעול מולה - למשל בהידוק תנאי גבייה מלקוחות או בבחינת מסגרת אשראי - לפני שהיא הופכת לבעיית נזילות ממשית.