המאזן הוא אחד מארבעת מרכיבי הדוחות הכספיים השנתיים של חברה, לצד דוח רווח והפסד, דוח תזרים מזומנים והביאורים. בניגוד לשאר המרכיבים, המאזן אינו מתאר תקופה אלא נקודת זמן אחת בלבד - יום סיום שנת הכספים. הוא מציג תמונת מצב "רגע קפוא" של מצבה הפיננסי של החברה: אילו נכסים יש לה, כמה היא חייבת לאחרים, ומה שווה ההון העצמי שנשאר לבעלים אחרי כיסוי ההתחייבויות.
המבנה הבסיסי של המאזן מחולק לשלושה חלקים: נכסים (מזומן, לקוחות, מלאי, רכוש קבוע ועוד), התחייבויות (ספקים, הלוואות, ניכויים לרשויות שטרם שולמו) והון עצמי (הון המניות שהושקע בחברה בתוספת רווחים שנצברו ולא חולקו). הכלל המרכזי הוא ששני הצדדים תמיד מאוזנים: סך הנכסים שווה תמיד לסך ההתחייבויות בתוספת ההון העצמי - ומכאן השם "מאזן".
המאזן אינו עומד בפני עצמו - הוא מתחבר לשני הדוחות האחרים. הרווח הנקי שמחושב בדוח רווח והפסד עבור השנה "נכנס" למאזן כתוספת לעודפים בהון העצמי. דוח תזרים המזומנים, מצדו, מסביר את השינוי בשורת המזומנים בין המאזן שבתחילת השנה למאזן שבסופה. כאשר כל הרכיבים הללו מסתדרים יחד - מאזן פתיחה, פעילות השנה ומאזן סגירה - זהו סימן שהנהלת החשבונות השוטפת הייתה מדויקת. אם משהו לא מסתדר, זהו לרוב סימן לטעות או לפער בפנקסים שדורש בדיקה.
לבניית מאזן אמין נדרשת עבודה שוטפת לאורך כל השנה: התאמות בנק וכרטיסי אשראי, סיווג נכון של תנועות, ולקראת סוף השנה גם רישום פקודות התאמה כמו פחת, הפרשות והכנסות/הוצאות לשלם מראש. בחברות רבות, בהתאם לדרישות החוק, המאזן הסופי גם עובר ביקורת של רואה חשבון מבקר לפני שהוא מוגש לרשויות.