אחד המושגים החשובים ביותר להבין כשמדובר בחברה בע"מ הוא שרווח החברה עובר שתי שכבות מיסוי אפשריות. השכבה הראשונה היא מס החברות, שמוטל על הרווח בשנה שבה הוא נוצר - ללא קשר אם הוא מחולק לבעלי המניות או נשאר בתוך החברה. השכבה השנייה, מס הדיבידנד, מוטלת רק כאשר הרווח (שכבר מוסה במס חברות) מחולק בפועל לבעלי המניות כדיבידנד. שיעור מס הדיבידנד נמצא בדרך כלל באזור של 25%-30%, אך כמו כל שיעור מס אחר הוא משתנה מעת לעת ויש לבדוק את הנתון העדכני בפועל.
המשמעות המעשית עבור בעל מניות היא שכל עוד הרווח נשאר "בתוך" החברה ולא נמשך כדיבידנד, הוא ממוסה פעם אחת בלבד - במס החברות. ברגע שההחלטה מתקבלת למשוך את הרווח כדיבידנד, השכבה השנייה נכנסת לתמונה. זו הסיבה שבעלי חברות רבים בוחנים בקפידה את עיתוי משיכת הדיבידנד, ולעיתים מעדיפים להשאיר רווחים בתוך החברה כל עוד אין צורך מיידי במזומן אישי.
חשוב להבחין בין דיבידנד לבין דרכים אחרות שבהן כסף עשוי לעבור מהחברה לבעל המניות - למשל משכורת (שממוסה כהכנסת עבודה, לפי מדרגות אישיות, ולא כדיבידנד) או הלוואת בעלים (שכפופה לכללי מס נפרדים ומורכבים משלה, ולעיתים אף עלולה להיחשב לדיבידנד רעיוני אם לא מטופלת כראוי). הבחירה בין הדרכים השונות להוציא כסף מהחברה היא שאלה שמשלבת שיקולי מס, תזרים אישי וניהול תקין, ולכן כדאי לבחון אותה מול רואה חשבון ולא להחליט עליה באופן אד-הוק.
שווה לציין גם את מסלול "החברה המשפחתית" (לפי סעיפים 64/64א לפקודה) כחלופה שמבטלת את שכבת מס הדיבידנד הנפרדת עבור מקרים מסוימים - אך זהו כלי תכנון ייעודי שדורש בחינה פרטנית ולא ברירת מחדל.