עסק שפועל מול חו"ל - בין אם הוא מייבא, מייצא, או עושה את שני הדברים במקביל - נתקל בטיפול מעמ שהוא הפוך במהותו בין שני הכיוונים. זו נקודה חשובה להבין כי הרבה טעויות בהנהלת חשבונות נובעות מהעברת אינטואיציה מכיוון אחד לשני, כשבפועל הם עובדים הפוך.
בכיוון היבוא: מעמ משולם במזומן למכס בזמן שחרור הטובין - לא לספק הזר, שכן מעמ הוא מס ישראלי שנגבה על ידי המכס הישראלי ולא על ידי מוכר זר. חשבונית הספק הזר עצמה בדרך כלל אינה כוללת מעמ בכלל. רשימון היבוא המשוחרר משמש כראיה לתביעת אותו סכום כמעמ תשומות בדוח התקופתי - בדיוק כמו מעמ תשומות על חשבונית ספק מקומי, רק עם רשימון היבוא כמסמך התומך במקום חשבונית מס רגילה. בסופו של דבר, העסק רק "מקדים" את הכסף בשער, ומקבל אותו בחזרה (או מקזז אותו) בדוח הבא.
בכיוון היצוא: המכירה חייבת במעמ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א) לחוק מעמ - לא פטורה, אלא בשיעור אפס, וההבדל משמעותי כי עסקה בשיעור אפס עדיין מזכה בקיזוז מעמ תשומות על הוצאות הקשורות אליה, בשונה מעסקה פטורה שלא מזכה בכך כלל. כדי ליהנות משיעור האפס צריך להוכיח שהטובין אכן יצאו מישראל - בדרך כלל באמצעות רשימון יצוא משוחרר, או מסמך הובלה מאושר אחר.
העיקרון המשותף לשני הכיוונים הוא שהתיעוד הפורמלי - רשימון יבוא בכיוון אחד, רשימון יצוא או הוכחת הובלה בכיוון השני - הוא לא בירוקרטיה שאפשר לדחות, אלא בדיוק המסמך שקובע אם הטיפול במעמ שנעשה בספרים יעמוד בביקורת. עסק שעובד בשני הכיוונים במקביל צריך לנהל שני תהליכי תיעוד נפרדים - אחד לכל כיוון - ולא להניח ששיטת עבודה אחת מספיקה לשניהם.
בשורה התחתונה: עסקאות בינלאומיות דורשות מבט זהיר על מעמ כי המנגנון פשוט שונה - יבוא מקדים תשלום מזומן שמוחזר, יצוא דורש הוכחה כדי לזכות בשיעור מס מופחת. הבנה נכונה של השוני הזה חוסכת הרבה בלבול בזמן הכנת דוחות מעמ תקופתיים.